Canterbury Scene

סצנת קאנטרברי, הכוללת אוסף כללי של מוזיקאים אשר התקבצו סביב העיירה התיירות הקנטית שהיא גם משכנו של הארכיבישוף של הכנסייה האנגליקנית, הביאה למעשה חלק נכבד מהלהקות הבריטיות היותר חופשיות בעידן הפוסט-פסיכדלי. למרות שהדמיון המוזיקלי הישיר בין הלהקות העיקריות של קאנטרברי – the Soft Machine, Caravan, Gong, Robert Wyatt, Kevin Ayers, Hatfield & the North, Egg, National Health – אינו כה מזהיר, כל אחת מהן שילבה סינתזה חכמה של אימפרוביזציות ג'אז ומקצבי רוק עם כתיבת שירים אינטלקטואלית הקשורה לפסיכדליה.

אין זה פלא שלהקות קאנטרברי נהיו כה קרובות, שכן רבים מיוצריהם המובילים התחילו את הקריירה המוזיקלית שלהם בהרכב קצבי בשם the Wilde Flowers. בשנות קיומו 1963-69 ההרכב כלל את הרוב היוצרים שלאחר מכן ייסדו את שתי הלהקות המובילות של קנטרברי, the Soft Machine (Robert Wyatt, Kevin Ayers) ו- Caravan (Pye Hastings, David Sinclair, Richard Sinclair, Richard Coughlan)). לאחר שגם the Soft Machine וגם Caravan שחררו את אלבומיהם הראשונים ב-1968, הם נהיו פופולאריים במחתרת הפסיכדלית של אנגליה. אולם עד תחילת שנות ה-70, סדרה של שינויים בהרכבים הראשיים ויסודן הרציף של להקות חדשות הכפיל תוך זמן קצר את השפעתה של סצנת קאנטרברי. אחד מחבריה המוקדמים של the Soft Machine, David Allen, יסד את Gong, וגם Kevin Ayers ו- Robert Wyatt בסופו של דבר עזבו את the Soft Machine ופתחו בקריירות סולו משלהם. היוצרים שהובילו את ההרכב החדש של the Soft Machine, ביניהם Elton Dean ו- Hugh Hopper, החלו לדחוף את הלהקה לכיוון של ג'אז-רוק אינסטרומנטאלי.

עד אמצע שנות ה-70, רבים מאמני קאנטרברי שעוד נותרו התקדמו מפסיכדליה ורוק מתקדם ויצרו אלתורי פיוז'ן נרחבים בעלי מעט ליריקה. רבים מאמני הפיוז'ן האוונגרדי היותר טובים של בריטניה של שנות ה-70 וה-80 – ביניהם Fred Firth, Allan Holdsworth ו- Peter Blegvad – גם החלו את הקריירה שלהם בלהקות קאנטרברי.