Neo-Prog

תת סגנון הניאו-פרוגרסיב של הרוק המתקדם צמח מתנועה שפעלה בתחילת שנות ה-80 על ידי מספר להקות בריטיות אשר התמקדו במוזיקה שהייתה עמוקה יותר מהניו-וייב, הן אינסטרומנטאלית והן לירית. הלהקה הראשונה בתחום הייתה Marillion, אשר עלתה מסיבובי הופעות ממושכים במועדונים אל ראש המצעדים תוך שנים בודדות אך משם ירדה הפופולאריות שלה כמעט באותה מהירות.

להקות ניאו-פרוג הושפעו בעיקר מ- Genesis ו- Camel ולעיתים גם מ- Pink Floyd ו- Van der Graaf Generator. למוזיקה זו צליל הרבה יותר נקי מרוק רגיל, אולם חסרה לה המורכבות האמיתית של להקות רוק מתקדם סימפוניות אמיתיות כמו Yes או Camel. אינסטרומנטאלית, להקות אלו נוטות להתאפיין בגישה "צרה" המתמקדת בסולואים דינאמיים, ובמיטבה, הליריקה של הניאו-פרוג היא עמוקה, משמעותית ומלאת תובנות. בין אם ניאו-פרוג מוגדר כרוק מתקדם או כפופ הרפתקני, תלוי בנקודת מבטו של המאזין – רוב חובבי הרוק המתקדם עשויים למצוא את הסגנון הזה ריקני ובלתי מאתגר, בעוד שחובבי  AOR – Album Oriented Radio ימצאו את השילוב יותר מעניין מרוב להקות הרוק. למרות שרוב הלהקות העיקריות עדיין מפיקות אלבומים, התקופה הקלאסית של הניאו-פרוג תמה למעשה כאשר Fish סולנה של Marillion עזב ב-1987.