Prog-Rock/Art Rock
רוק מתקדם וארט רוק הם שני מונחים כמעט זהים המתארים ניסיונות בעיקר בריטים להביא את מוזיקת הרוק לשלבים חדשים של יצירה אומנותית. ההבדלים בין רוק מתקדם לארט רוק לפעמים כמעט ונעלמים, אולם הם אכן קיימים. הרוק המתקדם נוטה להיות באופן מסורתי יותר מלודי (לעיתים כאשר יצירות מרובות בתים מחליפות מבני שירים רגילים), ספרותי (נובלות של שירה או מד"ב/פנטזיה), ומכוון לטכניקות אינסטרומנטאליות המבוססות על מוזיקה קלאסית (למעט Pink Floyd).
ארט רוק נוטה יותר להשפעות אינסטרומנטאליות ואוונגארדיות, ומציב טקסטורות קוליות מעל האמביציות הסימפוניות של הרוק המתקדם. שני הסגנונות באופן עקרוני שמים את האלבום כבסיס, תוך שימת דגש על יצירות מורכבות וארוכות יותר וניסיונות אינסטרומנטאליים נרחבים. למעשה, להקות רוק מתקדם רבות יצאו עם אלבומי קונספט בעלי אמירות ספציפיות, לרוב מתארים סיפורים אפיים או תמות נרחבות. בנוסף לדחיפת גבולותיו הטכניים והיצירתיים של הרוק, הרוק המתקדם היה למעשה הזירה הראשונה בה סינתיסייזרים וטקסטורות אלקטרוניות הפכו לחלק בלתי נפרד מהרכב הרוק. הניצנים הראשונים של הארט רוק והרוק המתקדם עשויים להישמע בשירה של Bob Dylan ובאלבומים מאוחדים מבחינה קונספטואלית כמו Freak Out! של Frank Zappa & the Mothers of Invention ו- Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של the Beatles, אשר הוכיחו כי הרוק הוא יותר מסתם מוזיקת נוער, ויש לקחת אותו ברצינות כצורת אמנות. רוק מתקדם החל לצמוח מסצנת הפסיכדליה הבריטית ב- 1967, ספציפית כשרשרת של רוק קלאסי/סימפוני אשר הובל על ידי the Nice, Procol Harum ו- the Moody Blues (Days of Future Passed). אלבומם משנת 1969 של King Crimson, In the Court of the Crimson King, ייסד למעשה את הקונספט של רוק מתקדם, וסצנה דומה החלה לקבל צורה בקאנטרברי, בהנהגת הפסיכדליה הג'אזית של the Soft Machine. הרוק המתקדם נהיה לכוח מסחרי בתחילת שנות ה-70, עם Emerson, Lake & Palmer, Yes, Jethro Tull, Genesis ו- Pink Floyd אשר הובילו את הסגנון. בינתיים, סצנה יותר אוונגארדית (קראוט רוק) התפתחה בגרמניה, ולהקות בלתי מסווגות אחרות המשיכו לצמוח בבריטניה. לקראת אמצע שנות ה-70 החלה החלשות;
הרוק המתקדם לעיתים נהיה בומבאסטי, והאמביציות הרחוקות מדי שלו יחד עם ההתעסקות עם לגיטימציה אמנותית יצרו מוזיקה מאוסה. ימי התהילה שלו החלו לחלוף עם הגעתו של הפאנק, אשר ניצל את היחלשותו של הרוק המתקדם ושאף להחזיר את הרוק'נרול לשורשיו המקוריים. אולם, הרוק המתקדם עדיין לא חלף לחלוטין מן העולם. מספר להקות AOR המשיכו להשתמש ברעיונות של הרוק המתקדם בשירים שלהם; בנוסף, Pink Foyd Yes ו- Genesisהמשיכו להחזיק במקומות הראשונים במצעדי הפזמונים גם בשנות ה-80 על ידי שימוש חוזר באותן הגישות. חבורה קטנה של להקות ניאו-פרוג נהנו מקהל מסור שהמשיך לאהוב קונספטים גרנדיוזיים וטכניקות זוהרות; הראשונה שבהן הייתה Marillion, ולהקות רבות אחרות צצו בשנות ה-80 המאוחרות ובתחילת שנות ה-90.