Emo
במקור, התפתחות יצירתית של הרדרקור פאנק, האימו הפך לכוח חשוב בסצינה המחתרתית של סוף שנות ה-90, כשהיא מדברת אל פאנקיסטים ואינדי רוקרים. חלק מהאימו נוטה לכיוון הפרוגרסיב, עבודת גיטרות מורכבת, מבני שירים חדשניים, רעשים אומנותיים ושינויי דינאמיקה קיצוניים.
לעומת זאת, חלק מהאימו יותר קרוב לפאנק פופ, למרות שיותר טעון. מילות השירים יהיו מאוד אישיים, לפעמים שירה אסוציאטיבית או התוודעות. היא הרבה פחות מאצ'ואיסטית מההרדקור שהיה לפניה שעסקה בעיקר בלהיות אמיתיים ולא להתמסחר. האימו טען שמוזיקה מסחרית היא מזויפת ולא אמיתית ולא מסוגלת להעביר רגש אמיתי.
משום שהאידיאלים של האימו עוסקים ברגשות ומתנגדים לחשיבה רציונאלית ההצלחה שלו לאט לאט שמה את העקרונות שלו בצד. אבל בשיאו האימו היה כלי חזק שהצליח לאתגר ולאיים בו זמנית. דרך להקות כמו Husker Du בשנת 1984, שנתנו ללהקות הרדקור להתעסק בנושאים אישיים יותר ומורכבים.
האימו נוצר בוושינגטון, לא הרבה אחרי סצינת ההרדקור שם שהוציאה לעולם להקות כמו Minor Threat ו- Bad Brains. המושג אימו (לפעמים נקרא גם אימוקור) תחילה נועד לתאר להקות הרדקור שהעדיפו להשתמש בשירה הבעתית על פני הצעקות שהיו נהוגות בהרדקור. להקת האימו האמיתית הראשונה הייתה Rites of Spring ו- Embrace (עם לשעבר סולן Minor Threat) שסולנה Ian MacKay הקים לייבל אימו שחיזק רבות את סצינת האימו.
Fugazi הייתה ללהקת אימו מוקדמת שפנתה לכיוון הרוק האלטרנטיבי וזכתה לחשיפה בעיקר בזכות הגישה האנטי מסחרית בלתי מתפשרת. רוב האימו המוקדם היה מאוד מחתרתי והקליטו הקלטות חיות מעטות על תקליטים בלייבלים קטנים ועצמאיים. חלק ממש בכו על הבמה ברגעי השיא. פוגזי החלה לשגשג מסחרית רק באמצע שנות ה-90 עם הופעתה של הלהקה Sunny Day Real Estate שעיצבה את סאונד האימו של להקות רבות שיבואו אחריה.
סאונד הגיטרות של פוגזי עם השפעות של גראנג' מסיאטל ושירת רוק מתקדם לפעמים יצרה המון חקיינים שהתחברו למלודיות. דור חדש התחבר ללוק המוזר והחנוני של להקות פאנק פופ שהגיעו בעקבותיהם כמו Weezer. להקות חדשות החלו להיבנות מסביב לצלילים שבנו Fugazi, Drive Like Jehu ו- Weezer, להקות כמו the Promise Ring, the Get Up Kids, Braid, Texas Is the Reason, Jimmy Eat World, Joan Of Arc ו- Jets to Brazil שלקחו חלק משמעותי באינדי רוק והפכו את האימו לאחד הסגנונות היותר פופולאריים בפתחו של המילניום.