Neo-Psychedelia

נאו-פסיכדליה מכסה להקות ואומנים שונים ומגוונים מסוף עידן הפאנק עד ימינו, כאשר כולם שואבים השראה מהסאונד והגוונים השונים של הפסיכדליה של שנות ה-60. בין אם מנגנים פופ פסיכדלי הזייתי (בהשראת החיפושיות, פינק פלויד ורבים אחרים) או כיוון ג'אנגלי מושפע מהבירדז המעתיק מסאונד הגיטרות שלהם האילתורים והניסויים השונים שלהם בסאונד. אותן להקות מצאו בפסיכדליה ובגישה החופשית שלה נקודת השראה.

חלק מלהקות הנאו-פסיכדליה נשמעו הזייתיות, בעוד בשביל אחרים אותם שירים מוזרים היו פשוט מחמאות לראיית עולם יוצאת דופן על החיים.
נאו-פסיכדליה לבסוף הפך לחלק מהמיינסטרים, אלבומים של פרינס באמצע שנות ה-80 למשל ושירי הרטרו של לני קרביץ בשנות ה-90 ובעיקר להקות פוסט פאנק בריטיות בסצינה של סוף שנות ה-70 כשביניהם להקות כמו: the Teardrop Explodes, Echo & the Bunnyman, the Soft Boys. זכו להצלחה.

חוץ מתנועת מחתרת פייזלי של תחילת שנות ה-80 והקולקטיב של אלפנט 6 של סוף שנות ה-90, להקות הנאו-פסיכדליה המשמעותיות ביותר הגיעו מאומנים אקסצנטריים שלא קשורים לאף סצינה מסויימת, בהם הלהקה החולמנית האוסטרלית The Church. Bevis Fond שערבבו מלודיות חזקות ביחד עם טריו עוצמתי שמאלתר. Spaceman 3 שיצרה סאונד מהפנט והזוי. להקות קולג' רוק כמו Robyn Hitchcock. להקות טיפה מוזרות יותר Mercury Rev ו- the Flaming Lips וכמובן אי אפשר לשכוח את סאונד הבריטפופ האלקטרוני מווילס של
Super Furry Animals.