Britpop
החיפושיות החלו מסורת של להקות פופ בריטיות שהצליחו שוב ושוב לחדש עצמן וליצור לא פעם זרמים חדשים בפופ. עם זאת המושג בריטפופ מתייחס אל לגיון הלהקות שזכו להצלחה מסחרית עצומה בשנות ה-90. למרות שהתנועה החלה כסצנת אינדי בבריטניה, היא הפכה למסחרית, גדולה, נוצצת וזוהרת וזכו לתהילה כמו להקות מיינסרים אחרות. הלהקות הללו יצרו פסקול לדור חדש של בריטים.
ובהחלט הלהקות כיוונו לעבר טעמם של הנוער האנגלי. השירים של אותן להקות נגעו בבעיותיהם של הנוער, החיים שלהם והמורשת האנגלית. חלק מהגישה הזו מנעה מרוב הלהקות להצליח מעבר לבריטניה ולהיות לפחות נגישות לקהל האמריקאי. האנגלים לעומת זאת חיפשו הכרה עולמית וניסו לפרוץ את מחסום ה"ביישנות" של להקות השוגייז לפניהם שלמעשה היו לאנטי-כוכבים, לתת אלטרנטיבה ללהקות הגראנג' האמריקאיות ולדאנס האלקטרוני המחתרתי שפרח באותה תקופה.
מוזיקלית הבריטפופ שאב את הסאונד שלו מלהקות רוק פופלריות ששמו את בריטניה על המפה, החל מהחיפושיות, בהמשך מה"קינקס" משלהי שנות ה-60, "המי" ובהמשך מלהקות גלאם רוק של שנות ה-70 כמו דיוויד בואי, רוקסי מיוזיק וטי-רקס, להקות פאנק וניו ווייב כמו הג'אם, באזקוקס, ווייר, מאדנס ואלביס קוסטלו. כמובן ששאבו השראה גם מגיטרות הפופ של הסמית'ס.
כל ההרכבים האלה היו למעשה בריטים ויצרו את המוזיקה שלהם והמילים מנקודת יחסות דומה, מתוך ההוויה הבריטית שבהם הם חיו ואותם הכירו, לכן רובם זכו להצלחה מועטת בארה"ב.
שורשי הבריטפופ מגיעים מהסצינה המנצ'סטרית שהצליחה ליצור מוזיקה קליטה וזמינה מסביב לאסטטיקה של השוגייז. Stone Roses היו לאחד המייסדים של הבריטפופ, עם גישה של כוכבי רוק, אך האבות המייסדים היו Suede שהוציאו ב93' את אלבומם הראשון שהיה שילוב בין גלאם רוק לסאונד של הסמית' שזכה להצלחה. הם פתחו את הדלת ללהקות חדשות כמו בלר ואואזיס שפרצו לעולם וזכו למעמד של כוכבי רוק. עם הצלחתן צמחו מהר מאוד להקות דומות שזכו לחשיפה וחלקם גם להצלחה מסחרית, בינהם: פאלפ, סופרגראס ואלסטיקה.
האואזיס הייתה היחידה מביניהם שפרצה גם למיינסטרים האמריקאי ועומת זאת בלר התקרבו יותר לקהל האינדי רוק האמריקאי.
מרגע השיא הזה תהילת הבריטפופ החלה להתפוגג לאט לאט, אך עדיין להקות חדשות ממשיכות לצוץ ולשמור על גחלת הבריטפופ גם מחוץ לבריטניה.
