Lo-Fi

בשלהי שנות ה-80 ותחילת ה-90, לוו-פיי הפך לא רק לתיאור של איכות הקלטה של אלבומים מסויימים, אלא לסגנון בפני עצמו.

בהיסטוריה של הרוקנרול, הקלטות נהפכו לזולות ומהירות, רוב להקות הגראג' רוק של שנות ה-60 ולהקות הפאנק של סוף שנות ה-70 יכלו להיחשב כ"לוו-פיי".
למרות זאת, המושג מתייחס לסגנון מחתרתי של להקות אינדי שהקליטו את החומרים שלהם בבית במכשירי הקלטה של 4 ערוצים. רוב הלהקות צמחו בארה"ב כלהקות מחתרתיות של שנות ה-80 ביניהן להקות כמו אר.אי.אם, להקות פוסט פאנק בריטי ולהקות ניו זילנדיות כמו:The Clean ו- The Chills
לרוב הלהקות נעו בין פופ פשוט ורוק חופשי.
לרעש טהור אומנותי וניסיוני.

איכות ההקלטה הירודה, הדיסטורשן של הקלטה בטייפ והרעשים שהתווספו לשירה הלא נקייה והלא מופקת יצרו סאונד חדש ומקורי. תחילה ההקלטות יצאו לאור בקלטות ביתיות, אך בהמשך כמה לייבלים של אינדי כמו (המוכר ביותר מביניהם)K Records
הוציאו אלבומים בתקליטים.

כמה להקות בסוף שנות ה-80 כמו:
Pussy Galore, Beat Happening, Royal Trux
זכו לכת מעריצים בתוך סצינת האנדרגראונד האמריקאית.
בשנת 1992 להקות כמו:Sebadoh, pavement
גם כן זכו לפופולריות בארה"ב ובריטניה בזכות הסאונד
הכאוטי והרועש שלהם. כמה שנים מאוחר יותר, אומנים כמו בק עזרו להפוך את הלוו-פיי לאסטטי והפכו אותו למיינסטרים.