Industrial

השילוב האגרסיבי ביותר בין רוק למוזיקה אלקטרונית.
תחילה היה הסגנון ערבוב בין מוזיקה אלקטרונית אוונגרדית ניסיונית (מוזיקת טייפים, רעשים לבנים, סינתיסייזרים, סינקוונסרים וכו..) עם פרובוקציות פאנק.
כסגנון, האינדסטראל שם פחות דגש על האוונגרדיות ויותר על ביטים חזקים, מתכתיים וצורמים שעזרו לו להפוך לסגנון מוזיקה אפלה כאלטרנטיבה למוזיקת דאנס הדוניסטית פופולארית.

סימן היכר של האינדסטראל הוא רעשי מכות מתכתיות מונוטוניות, רובוטיות ומכאניות שמצליחות להישמע זועמות. עם זאת הן מצליחות להתאים עצמן לטקסט שלרוב יהיה חייזרי ולא אנושי.

בתחילת שנות ה-90 לקחו להקות כמו Ministry ו- Nine Inch Nails וריאציות משלהם לאינדסטריאל. הן לקחו אותו לכיוון יותר אלטרנטיבי וחשפו אותו לקהל של רוק אלטרנטיבי ומטאל. עדיין נותרו כמות נכבדת של להקות אינדסטריאל שבחרו להשאר מחתרתיים.
הקבוצה הראשונה של להקות אינדסטריאל:
באנגליה – Cabaret Voltaire, Throbbing Gristle
וגרמניה – Einsturzende Neubauten
נתנו להופעה החזותית האומנותית שלהם והמקורית חשיבות שווה למוזיקה שניגנו.
הדור השני של האינדסטריאל: Nitzer Ebb, Front242, Skinny Puppy
הוסיפו ביטים אלקטרוניים של דאנס לסאונד של קודמיהם והתייחסו לסאונד שלהם כמוזיקת גוף אלקטרונית (יצא לאוויר בעיקר דרך לייבלים כמו Wax Trax).
בנתיים להקות כמו: Ministry ו- KMFDM הוסיפו ריפים של מטאל שעזרו להם להיפתח לקהל של מטאל בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90.
בדומה להקות כמו NIN ו- Trent Reznor הוסיפו לשירים שלהם מבנים מסורתיים יותר ובתהליך הפכו למוכרים ומצליחים יותר. הכיוון הפופולרי יותר של האינדסטריאל המושפע ממטאל אלטרנטיבי צבר הצלחה במהלך שנות ה-90 אך לעומת זאת כאשר ההצלחה דעכה, כיוון הדאנס אלקטרוני של האינדסטריאל החל לשגשג כסגנון חתרני מחתרתי ולא מתפשר באמצעות הרכבים רבים מארה"ב וגרמניה.