Post-Rock / Experimental
פוסט-רוק היה לזרם דומיננטי ברוק האקספרימנטאלי בשנות ה-90.
תנועה ששאבה הרבה מהשפעותיה מסגנונות שונים ושילבה אותה עם הכלים של הרוק ביחד עם האלקטרוניקה. הפוסט-רוק שילב בין: רוק גרמני, אמביאנט, רוק מתקדם, ספייס רוק, מטאל, לוו-פיי, מוזיקה מינימליסטית קלאסית, ג'אז (גם אוונגרדי וגם קול ג'אז) ואפילו דאב, כשהדגש תמיד היה על הרוק והתבסס על הכלים שמשרתים אותו.
הפוסט-רוק היה היפנוטי ושואב והלהקות השקטות יותר שנמנו בסגנון הזה היו לסוג של אנטיתזה לעוצמה שאפשר ליצור ברוק גם בלי מנגינות קליטות.
למעשה פוסט-רוק הוא מחאה נגד הרוק, בעיקר נגד המיינסטרים של הרוק האלטרנטיבי. אפשר לומר שחזית הפוסט-רוק הייתה מאוחדת בכך שברוקנרול אבדה המחאה שממנה היא נוצרה וכל שנשאר ממנה היה רק פוזה, הם האלטרנטיבה האמיתית. לכן ניסה הפוסט-רוק להיפטר מכל סממן רוק מסורתי.
הוא העדיף להתרכז בסאונד חדש, בטקסטורה שלו ופחות במבנים של שירים ומלודיות קליטות. לרוב הקטעים היו אינסטרומנטאליים ואם היו בהם קולות לרוב התייחסו אליהם בצורה שווה לשאר הכלים ולא שמו אותם במרכז.
האבות המייסדים של הפוסט-רוק הביאו לעולם ב-91' שני אלבומים חשובים שנחשבים לפריצת הדרך של הפוסט רוק:
Talk Talk עם Lauaghing Stock ו- Slint עם Spiderland.
עם אלבומם החדש של ה Talk Talk עברה הלהקה מכיוון של סינת' פופ לכיוון יותר עדין, שילוב בין אמביאנט לג'אז ומוזיקה מינימליסטית קלאסית.
לעומת זאת Spiderland היה לאלבום מלא אנרגיה, עם גרוב של באס שמניע אותו קדימה, שירה פואטית ממולמלת, מבני שירים מורכבים ושינויי ווליום שמעלים ומורידים את המתח.
בזמן ששני אלבומים הללו השפיעו על להקות פוסט-רוק שיבואו אחריהם, המושג עצמו לא היה קיים עד שהגיע מבקר המוזיקה, סיימון ריינולדס, ותיאר כיצד הוא מגדיר את ההשפעה של ה Talk Talk על הלהקה Bark Psychosis.
המושג בהמשך הודבק גם ללהקות אחרות שהיה קשה לשים אצבע לאיזה סגנון הם שייכים, חלק אקספרימנטאליים יותר Gastr del Sol, Cul de Sac, Main
וחלק יותר קרובים לאינדי רוק ומלודיים יותר Stereolab, Laika וחקייני סלינט למיניהם.
פוסט-רוק הפך כבר לטרנד מוכר עם יציאת אלבומו השני של Tortoise ב-96'
Millions Now Living Will Never Die שהוגדר כפוסט-רוק.
פתאום למבקרים הייתה דרך לתייג להקות שנות עם שוני עצום בינהם כמו:
Labraford, Trans Am, Ui, Flying Saucer Attack, Mogwai, Jim O'rourke ויורשיהם. הפוסט-רוק הפך לבן הדוד המאתגר של האינדי רוק שהתרכז בלייבלים כמו: Thrill Jockey, Kranky, Drag City, Too Pure.
למרבה האירוניה לקראת סוף המילניום הפוסט-רוק נהפך למחזורי מדי ומחזר את עצמו. חלק מצאו אותו כבר משעמם אינטלקטואלית וצפוי מראש. זאת משום שחלק גדול מהאומנים הציגו כל פעם וריאציה אחרת לרעיון המקורי שלהם. למרות זאת גל החדש של להקות הפוסט-רוק: the Dirty Three, Rachel's, Godspeed You Black Emperor!, Sigur Ros זכו להכרה בזכות הסאונד הייחודי שלהם והצליחו להוכיח שהפוסט-רוק עדיין נשאר רלוונטי ועדיין מוקדם להספיד אותו למרות הכל.