מה שמסתתר בין נקודה A ל-B

הרבה זמן לא כתבתי, כמעט חצי שנה. אלף ואחת דברים הספיקו לקרות בזמן הזה, חלק ממנו בכלל ביליתי בצד השני של העולם וצפיתי בשדות אורז וכפרים נידחים תוך כדי האזנה ל"דובי הגריזלי". זה מדהים לגלות איך המוזיקה מקועקעת ישר לתוך הזיכרון ביחד עם הטעמים, הריחות והנופים. אין הרגשה יותר טובה מאשר שהמוזיקה שאתה אוהב מתאימה עצמה כמו פסקול לזמן ולמקום. נסיעה אינסופית באוטובוס צפוף הופכת פתאום לצפייה מרתקת בנוף שנע כמו סרט ורקע מתחלף כאילו מושפע מהצלילים.

ביום ראשון הקרוב אני מתחיל את הלימודים לתואר הראשון שלי ב"טכנולוגיות למערכות למידה" במכללה הטכנולוגית בחולון. זה די מלחיץ פתאום להיכנס שוב לתוך מסגרת של 3 שנים עם אנשים חדשים. בסך הכל התרגשות חיובית, פעם ראשונה שלי בחיים שאני רוצה להתחיל ללמוד (כנראה שמשהו נדפק אצלי במוח שם בתאילנד). אני בתקופה מוזרה כזאת שאני רוצה לצרוך כמה שיותר מידע, אם זה להכיר להקות חדשות ואם ללמוד גרמנית או תיאוריות בפסיכולוגיה ארגונית. מקווה שזה לא יעלם בשנייה שהלימודים יתחילו.

כל הטיול הזה היה די ספונטני, קצת אחרי שגיליתי שהתקבלתי לתואר היחיד שנרשמתי אליו וששני חברים שלי טסים לתאילנד קפצתי על ההזדמנות וחיסלתי במהירות שיא את כל החסכונות האפשריים. בדרך ספגתי קצת מוזיקה תאילנדית שלאוזן המערבית יכולה גם לשמש גם כסוג של עינוי מאוד לא מוסרי והעמסתי את הנגן במוזיקה חדשה ולא מוכרת תוך ידיעה שזה הדבר שהולך לשמור על השפיות שלי בנסיעות האינסופיות בין נקודה A לנקודה B.

לא הרבה אחרי שחזרתי לארץ קפצתי לפסטיבל חוצמזה3 וזכיתי להזרקה מסיבית של אינדי מקומי. אני לא אכתוב פה ביקורת על הפסטיבל כי עבר יותר מדי זמן ואחרים השכילו לעשות זאת יותר טוב ממני. מה שכן אתייחס אליו הוא לא המוזיקה, את רוב הלהקות כבר הכרתי קודם וגיבשתי עליהם דעה. אבל הקהל שבא לפסטיבל אינדי בארץ תמיד מפתיע ומגוון. נדמה שרוב האנשים ויתרו מראש על הופעות במועדונים קטנים בשעות הקטנות של הלילה אחרי איחור אופנתי של שעתיים. יש באינדינגב וחוצמזה קהל מסיבי שתומך במוזיקה המקומית ויכול ליהנות ממנה רק בבית ופעם או פעמיים בשנה. מי יהיה הראשון שירים את הכפפה ויחזיר את אמון הקהל גם במקומות הקטנים?

ישבתי וחשבתי על איזה אלבום כדאי לי להמליץ פה אחרי תקופה כל כך ארוכה. איכשהו מצאתי אצלי בספריית ההורדות אלבום מעלה אבק וירטואלי שמשלב "מזרח פוגש מערב", אלבום פריק פולק מקסים של בחורה בשם הרוקו. היא בחורה גרמניה ממוצא יפני שהקליטה עכשיו את האלבום הראשון שלה Wild Geese דרך Bracken Records.

Haruko - Welcome To Loveland

אחרי שכיסינו את חזית הפריק פולק אפשר להמשיך הלאה למשהו יותר אנרגטי ורועש. לאלו מכם שאוהבים את "לבנון" ומתגעגעים לחומות הדיסטורשן והצפצופים באוזניים, תכירו את האלטרנטיבה מבלפסט קוראים להם And So I Watch You From a Far. אחרי שתקשיבו לאלבום שלהם תגלו את הלב שלכם פועם בדאבל טיים ואת הרגל מקפצצת בחוסר שליטה. האירים האלה יודעים לעשות עוד כמה דברים חוץ מלשתות גינס.

And So I Watch You From Afar - A Little Bit of Solidarity Goes a Long Way

מי שמאס בפוסט רוק ופריק פולק מוזמן לנסות את אלבום הטווי פופ של The Post Marks. שילוב טיפה קיצ'י וממכר בין סולנית שנשמעת כמו טריש קינן, הסולנית של ברודקאסט ועיבוד תזמורתי ושמח. יותר מתוק מסוכריה על מקל.

The Postmarks – My Lucky Charm

אלבום אחרון לפני שאני הולך לישון. גיטריסט העל קורט וייל הוציא אלבום פולק פסיכדלי והזוי שיעזור לכם לשמור על חוסר השפיות. God Is Saying This To You . . תקשיבו לשיר הזה ותתמכרו. כל מילה נוספת מיותרת.

Kurt Vile – My Sympathy

לפני שאני נפרד מכם, תנו לי לידע אתכם שב6.11 Bloomberry(לצערי שמה האמיתי אינו שמור במערכת) תתקלט במסיבת אינדי אי שם בפאב התקליט בירושלים, בואו לפרגן ולהתפרגן.