רעב מוזיקלי
לפעמים אני מוצא את עצמי שבע ממוזיקה חדשה.
אני מרגיש שאני אוכל וטועם כל הזמן דברים חדשים עד שאני מגיע לנקודה הבלתי נמנעת של פתיחת הכפתור בג'ינס וצניחה לתוך שינה מתוקה. זה בריא לקחת את הזמן לעכל את כל שפע הצלילים שיש לאינטרנט להציע. לכן לקחתי הפסקה מכל מה שקשור לחיפוש מוזיקה חדשה, הייתי צריך את הזמן הזה בשביל לחזור להיות רעב, אחרת כל דבר שהייתי טועם היה מבחינתי תפל בשלב ההוא. לא ידעתי כמה זמן זה יקח ומתי זה יגיע אבל פתאום לפני כמה ימים הרעב תקף אותי מחדש במקום לא צפוי.
צפיתי בסרט די גרוע שנקרא "פוש", סרט על אנשים פשוטים עם כוחות על (ודקוטה פנינג) במשחק די גרוע. הדבר היחיד שהחזיק אותי ער היה הפסקול של הסרט. הגעתי לנקודה בה אני מחכה בשקיקה לכתוביות כדי לדעת מה לעזאזל עכשיו שמעתי ואיך אני שומע עוד מזה. ככה הגעתי טיפה באיחור של כמה שנים לאלבום Businessmen & Ghosts
של Working for a Nuclear Free City.
ללהקה המנצ'סטרית עם השם הארוך (מרוב הלהקות שאני מכיר) יש גם אלבום כזה, 29 שירים שנשמעים כמו שילוב בין אינדי לשוגייז פוסט רוק ואלקטרוני (שנשמע כמו הכלאה בין אייר, טריקי ממאסיב אטאק וכימיקל ברודרס). רוב האלבום פשוט מעולה ועטוף בצלילים ומלודיות מהפנטות ולופים שמטריפים לי את המוח. מדובר אלבום של כמעט שעתיים?!
אני מגיע לדילמה מוסרית של "מתי זה ראוי לקצץ מאלבום מסוים שירים משיקולי זמן?". בטוח שאם היו מנקזים מהאלבום הזה רק את ה"להיטים" שבו היה סיכוי מאוד גבוה שאנשים לא היו מסתכלים עליי מוזר כל פעם שהייתי מזכיר את השם של הלהקה הזאת. מתי אתה בוחר את הנגישות לקהל דרך מנות קטנות ומתי בוחר לירות לכל הכיוונים את התחמושת שיש לך?
מצד שני אולי הם לא מנסים להיות כמו כל שאר הלהקות ובאמת מאמינים שמגיע למי שקונה (או מוריד) את האלבום שלהם לשמוע הכל, כי בשביל זה הם בחרו להיות מוזיקאים, לשתף את המוזיקה שלהם והרי אין כזה דבר יותר מדי מוזיקה.
אבל אז אני די סותר את הפתיחה של הפוסט הזה.
אני מניח שזאת שאלה פתוחה בלי פתרון חד משמעי אם יש או אין כזה דבר "יותר מדי מוזיקה", אצל כל אחד זה אחרת, חלק יכולים לחסל לאפה מוזיקלית בלי בעיות בעוד שאחרים אחרי 2 משולשי פיצה יכולים להתפוצץ (איזה כיף זה להשוות מוזיקה לאוכל).
Working for a Nuclear Free City – Donkey
Working for a Nuclear Free City – Troubled Son
Working for a Nuclear Free City – Heaven Kissing Hill
כמו שהבטחתי לפני שנים רבות, לוטם גינתון המוכשרת זוכה פה לבמה תקשורתית בקואופרטיב. קבלו את הפוסטר חדש ופרגנו לה קצת במייספייס:
למרות שחברי הקרוב שפי לא נמצא פה בישראל אלא יושב לו כנראה ברגע זה במנזר בודהיסטי בהודו ועושה מדיטציה ולא אזכה לראות אותו בחודשים הקרובים, הפינה שלו עדיין לא נפרדה מהקואופרטיב. קבלו תרגום שנשמר במגירה במיוחד לרגעים שכאלו.
שירי פופ
נוסע אל היער במכונית יפנית
זפת, בטון וריח גומי
להבין בדיעבד זה על הפנים
עכשיו אני עירום מאחורי העצים
הקלטת ניגנה שירי פופ
לא אשכח את הרושם שעשית
השארת חור באחורי ראשי
אני שונא להתחבא בתוך העלים
רטוב פה, עוד נצא מקוררים
הקלטת ניגנה שירי פופ
הלב המדמם הזה
בחיפושו אחר גוף
כמעט פצע את גאוותי
פיקניקים מהוללים בכפר הבריטי
שירי פופ
- תדמית ציבורית בע"מ
Public Image L.T.D – Pop Tones
עכשיו לאחר שהרעב המוזיקלי שב אליי יקח עוד הרבה זמן עד שהקואופרטיב יצא לעוד הפסקה. יש עוד הרבה פוסטים מרתקים בקנה, תישארו עם היד על הדופק.