סקס, סמים ואינדי אקספרימנטלי באמסטרדם
כמו רבים אחרים שהשתחררו לפני מהצבא, גם אני הייתי צריך לחגוג את החופש מהצבא אי שם בגולה. אמסטרדם היא הפתרון המושלם למי שמחפש (כמוני למשל) להיכנע לכל החטאים הקטנים שלו, כל זה במקום היחידי בעולם שלא יסתכלו עליך בעין עקומה.
סקס
עיר החטאים, אמסטרדם, מלאה בתיירים שמאחד אותם החיפוש אחר סקס (חוקי), סמים (חוקיים) ורוקנרול (בשפע).
למי שעדיין לא ביקר שם צפויה הפתעה ברגע שיגיע לרחוב החלונות האדומים, אני יודע שאותי זה תפס לגמרי בהפתעה. רחוב שלם של בחורות מדהימות שעוסקות בזנות חוקית, מתוך בחירה, בלי סרסורים. זה לגמרי לא נתפס. זה כמו להיות בשוק בשר בו הבשר מתחנן שתבוא ותאכל אותו. הלקוח הוא המנוצל ולא להיפך. בחור דני שהתגורר איתי בהוסטל סיפר לי שהבחורות משלמות 150 יורו ללילה (8 שעות) בשביל להשכיר לעצמן חלון. בהתחשב בעובדה שכל לקוח משלם 50 יורו בממוצע בשביל 20 דקות של סקס, אחרי הלקוח השלישי הבחורה תתחיל לראות רווחים ולחשוב על לימודי הרפואה.
אני לא יודע אם אני היחיד שמרגיש את זה, אבל הנשים האירופאיות תמיד נראו לי מושלמות מדי. כשאתה מגיע לאמסטרדם והולך ברחוב אתה פשוט מהופנט. יש תחושה עמוקה שהגזע הארי פשוט בכמה ליגות מכל מה שזכית להתקל בו בחיים. מישהו פעם אמר לי שדווקא במדינות שלהן הן אוהבות את המראה ה"מזרח תיכוני" (למרות שלא הגדרתי את המראה שלי אף פעם כמזרח תיכוני, ניחא כל עוד זה גורם לנו הישראלים להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמנו)
סמים
את הסמים (החוקיים כמובן) באמסטרדם צריך לשים בקטגוריה נפרדת לגמרי. אם יש משהו שההולנדים אוהבים, זה להיות טובים במה שהם עושים. הדבר נכון גם לגבי גבינות, ארכיטקטורה ולא רק סמים. התודעה שלך באמסטרדם מתחלקת לשני מצבים, אחת בה אתה פיכח ורוב הזמן כשאתה לא.
אתה לומד להנות יותר ממה שיש לעיר להציע, אם זה מוזיאונים, הופעות או מסעדות. כמובן שצריך לקחת הכל במינון ולדעת איפה הגבולות שלך. העיר עצמה קטנה יחסית וכל מקום מרכזי יחזיק מסביבו כמה קופי שופס ולרוב שורה אינסופית של מסעדות מסביבם. למי שמחליט לאכול עוגיות חלל (איזה חמוד זה נשמע בעברית), אני ממליץ לבחור (יותר נכון להקדיש) יום פסטורלי וללכת לוונדל פארק.
תהיו מופתעים כמה שאגמים יכולים לרתק.
אני אישית התגוררתי בהוסטל הצמוד לפארק, החזיר המעופף.
כמו כל הוסטל לצעירים באמסטרדם גם זה התפאר בזולת עישונים שלא במפתיע גורמת לאנשים מכל רחבי העולם להיות במצב מנומנם ולאהוב אחד את השני, בהחלט אחד המקומות ההזויים שאתה מוצא את עצמך בהם.
אינדי אקספירמנטלי
שיא הטיול באמסטרדם היה הופעה מדהימה של דירהוף במועדון אינטימי, בערך בגודל של הבארבי, שנקרא מלקווג (שביל החלב). תחילה הפקדתי את המעיל והתיק שלי (ושום דבר לא בחינם באמסטרדם, את זה מגלים נורא מהר, אפילו הקטשופ במסעדות עולה לך כסף) וחיכיתי להופעת חימום. ברקע התנגנה לה מוזיקה אלקטרונית מגניבה לחלוטין שאין לי מושג של מי אבל הייתי שמח לגלות, מושלמת בשביל לבנות את האווירה. כמובן שזה היה גם הזמן המושלם להזמין בירה לפני ההופעה.
הלהקה שחיממה את דירהוף, Patenthetical Girls,
לא בדיוק כוס התה שלי, אבל הם נתנו הופעה מאוד תיאטרלית שלגמרי התלבשה על הערב שעומד לבוא.
המוזיקה שלהם קרקסית, הזויה ומהפנטת. שילוב בין מוזיקה קברטית, קלאסית, אלקטרונית ורוק אלטרנטיבי מפציץ בדיסטורשן, הכל ביחד עם שירה ויברטואית נקייה עם מלודיות מוזרות כמו שאני אוהב. יש להם מעבר לסולן פסיכי שאוהב לבלות חצי מהזמן שלו עם הקהל גם קלידנית/כנרת/זמרת עם יופי מחרפן (אולי זה רק המשיכה המוזרה שלי למוזיקאיות אלטרנטיביות). אני ללא ספק רואה אותם פורצים בסערה בזמן הקרוב, תהיו מוכנים.מיד אחרי החימום המעולה עלו דירהוף וסחפו את הקהל ההולנדי האדיש. יש משהו מציק בקהל אירופאי ואני לא היחיד שחושב ככה, הם פשוט יותר מדי מופנמים וקרים. אומנים שבאים להופיע בארץ תמיד מופתעים מכמה שהקהל שלנו חם ונלהב. כנראה זה קשור לכך שאנחנו חיים במדינה חמה ונלהבת.
Patenthetical Girls – Four Words
Patenthetical Girls – A Song For Ellie Greenwich
לא מעט פעמים אתה נתקל בלהקה שפשוט הרבה יותר טובה בהופעה מאשר באלבומים שלהם, לבנון הם דוגמא מושלמת לכך בארץ ובלונד רדהד הם ההפך הגמור, כך שתמיד יש אצלי חששות לפני שאני הולך להופעה של להקה שאני מאוד אוהב. האם הם יכולים באמת להישמע יותר טוב מהאלבום? במילה אחת, כן.
בכמה מילים, המטורפים האלה פשוט העיפו לי את המוח.
שיר אחרי שיר אחרי שיר הם הפציצו את הבמה בעיקר בקטעים מהאלבום החדש שלהם. נשמע שהם מסונכרנים לגמרי אחד עם השני ועם הקהל. נראה שכל אחד יודע את מקומו ומשוויץ ביכולות וטיפה משחק עם איך שהגדרת לעצמך בראש את המושג מוזיקה. דירהוף בהחלט יודעים למתוח את הגבולות בין האלטרנטיבי לאקספירמנטלי. ההופעה שלהם הביאה אותי לאופוריה גדולה יותר מכל סם שתמצאו לכם באמסטרדם.
אני עדיין מתגעגע לצלצולים באוזניים.
כך הסתיים לו המסע האמסטרדמי שהיה הזוי (תרתי משמע) ומענג נפשית, רוחנית, פיזית וכל דרך אחרת. אבל בראייה מפוכחת, אחרי שבוע בעיר החטאים הזאת חסר לך החום והאינטימיות שיש לארץ להציע. לא יעזור כלום, באמת שאין כמו בארץ.
רציתי רק להוסיף לסיום שהקואופרטיב שמח לארח שוב בעמוד המאמרים את יותם קשת. סיכום אלטרנטיבי לשנת 2008.
אם גם לכם יש משהו שעומד על קצה הלשון ואתם חייבים להוציא מהמערכת ולשתף עם שאר העולם, שלחו אליי מייל עם המאמר ואולי גם אתם תוכלו לקחת חלק מהקואופרטיב.