ואנדרטה פני זקן
שעת לילה מאוחרת ואני לא מצליח לישון.
כבר לא מוזר לי להרדם ב-4 לפנות בוקר, 2 נראה לי מוקדם.
זאת תקופה מוזרה כזאת. רק השתחררתי מהצבא עוד אין לי עבודה או מושג כללי איפה אני רוצה להיות בעוד 10 שנים (או אפילו בעוד חודשיים).
אפשר לומר שעד עכשיו די נסחפתי עם הזרם ועכשיו אני צריך לחתור וזה לא פשוט. נוסיף לזה את הלחץ של ריצוי ההורים, להוריד מהם קצת את הנטל, לחשוב על קריירה מצליחה, לעשות תואר במשהו ולחיות בטוח, צמוד למדד.
אסור להתלונן, מצד שני יש לי את חופש מוחלט שלא היה לי אף פעם. אני לא שייך לשום מסגרת ומשקיע את רוב הזמן סביב המוזיקה. צריך ליהנות מהימים האלה כמה שרק אפשר, לפני שיעלמו לתמיד. יותר מדי זמן פנוי מצליח לשגע בן אדם לחשוב יותר מדי, לנתח את החיים ולחפש סיבות למה הוא אומלל. צריך למצוא משהו שיעסיק אותך וישכיח ממך מחשבות סרק שגם ככה לא מובילות לשום מקום חוץ מאומללות.
האתר הזה הצליח למלא את החלל שיצר הצבא, הוציא אותי ממסגרת אחת והעביר אותי לאחת אחרת, מספקת יותר. הפידבק שקיבלתי מאנשים נתן לי כוח להמשיך ולהרגיש שיש פוטנציאל לקואופרטיב. אנשים שאני לא מכיר מתחילים לקחת חלק במה שאני בניתי וזה גורם לגאווה קטנה. אני מוצא עצמי מתמודד עם דברים חדשים ומאתגרים כמו לראיין להקה מסוימת או לערוך תוכן של כותבים אחרים וזה מפחיד ומספק באותה מידה. בנתיים תהנו מהראיון הראשון של הקואופרטיב.
יצאתי לשטח וראיינתי את אחת הלהקות שהצליחה להפתיע ולרגש אותי יותר מרוב הלהקות החדשות שמסתובבות אצלנו בארץ
Tiny Fingers !!!
אני מצטער שלקח כל הרבה זמן בין הפוסט הקודם לנוכחי,
נאלצתי להתמודד עם כמה בעיות טכניות ועכשיו הקואופרטיב מוכן ומוזמן (ומשומן היטב) לקבל פוסטים חדשים. אני מקווה שהבעיה לא תחזור על עצמה.
אנשים בדרך כלל לא שמים לב שהם סופגים את המוזיקה שלהם בדרכים שונות.
חלק מעדיפים להקשיב למוזיקה בנסיעה ברכב, אחרים בהליכה ברחוב עם אוזניות וחלק מול המחשב. לכל אחד טעם אחר שהוא צריך באותו הרגע. לפעמים איזה משהו מתוק ורגוע בזמן שהשמש שוקעת ולפעמים משהו חריף שימריץ את האדרנלין בדם.
כשאני מוצא לעצמי טעם חדש ברגע הנכון אין מאושר ממני.
ככה הרגשתי ביום בהיר אחד בו גיליתי את Aerial.
גם הם אחד הדברים הנפלאים שיצאו מארץ הבלונדיניות כחולות העיניים, שוודיה. יש באמתחתם 3 אלבומי אינדי/פוסט רוק נפלאים, כשהאחרון עוד רותח מהתנור. מה יש לשוודים האלה ובכלל לארץ עם השפה שוברת השיניים שלהם (אני אומר זאת מניסיון כושל של ימים עברו ללמוד שוודית) שמוציאה לאוויר העולם כל כך הרבה להקות רוק מדהימות ששרות באנגלית יפה וברורה בלי שום רמז למבטא זר? מתי זה יחלחל ללהקות פה בארץ?
עד כה הצליחו לייצר אלבום בשנה, כל אחד מתעלה ומורכב יותר מקודמו. הם נוקטים בגישה אינדית אמיתית כשאשר הם מעצבים לעצמם אלבומים, כרזות ואפילו יוצרים וידאו ארט לשירים שלהם, בהחלט חבורה יצירתית. חשוב להם לעדכן את המאזינים שלהם ולחשוף בפניו את מאחורי הקלעים, דבר שלדעתי תמיד מבורך. האלבום הבא צפוי לצאת כבר בתחילת 2009, פשוט לא מאכזבים.
אין הרבה להקות שמצליחות לשלב כל כך הרבה טעמים בשיר אחד.
המוזיקה שלהם מרוכזת, מפוצצת באדרנלין שמחכה להתפרץ.
מתחילים במסלול אחד ופתאום שוברים את ההגה שמאלה לכיוון לא צפוי לדרך חדשה ולא מוכרת, עם נופים חורפיים. אתה מרגיש את ההפתעה, את טוויסט בעלילה את הפאנץ' ודי מהר אתה מוצא את עצמך מכור. פשוט כיף לא נורמלי.
