הראש שלי נמצא רוב הזמן במקומות אחרים, למזלי הוא מצא את עצמו פה שוב. מאז הפוסט האחרון החיים שלי במקום אחר של לימודים במכון הטכנולוגי בחולון והשגרה אחרת לגמרי. יש לא מעט חברים חדשים ואני ממש מרוצה מהקורסים, המרצים ואיכשהו מבסוט גם מהחיים ומהחורף שהגיע. בתקופה הזאת של השנה המוזיקה פשוט נשמעת הרבה יותר טוב מבכל עונה אחרת. תוסיפו את העובדה שהלהקה האהובה עליי, שכתבתי עליה בפוסט הראשון של הקואופרטיב, דירהוף מופיעים בעוד כמה ימים בבארבי!

אין לי יותר מדי להוסיף על הלימודים שלי בלי לשעמם יותר מדי, אז אני אחסוך את זה מהקוראים הבודדים שמצאו עצמם שוב פה. אחד היתרונות בנסיעות לחולון הוא האזנה ארוכה למוזיקה בזמן הפקקים האינסופיים על כביש איילון. שלשום מצאתי את עצמי מעכל 2 אלבומים חדשים בזמן שהשמש שקעה והיה קשה להוריד את החיוך הדבילי שהיה לי באותו רגע, מעניין אם אנשים אחרים שמו לב. בלי קשר זה מוזר לרוב בני האדם שמישהו מחייך בלי סיבה נראית לעין, אבל לכל אחד יש את הרגעים הקטנים האלה שהם הולכים ברחוב או נוסעים באוטו ופתאום המחשבות מתרוצצות לכיוונים מוזרים ומשהו דבילי גורם לכם לחייך ככה סתם.

ללהקה שגרמה לי להרגיש ככה בפקק האינסופי קוראים The Declining Winter, היא בעצם סוג של גלגול של להקת Hood. גם הם וגם הוד תמיד גרמו לי להתגעגע לגשם, יש משהו במוזיקת פולק אלקטרונית עם לופים וכינורות שעושים לי חשק לקרמבו וגשם. הנוסטלגיה עובדת שעות נוספות ופתאום אני מדמיין שלכת ויערות נורווגים שאף פעם לא ראיתי, כיף חיים.

הקליפ הזה של הוד תמיד עושה לי חשק לרוץ בשקיעה.

אחרי שהקשבנו קצת לחורף של לידס נקפוץ לאווירה החורפית והשוקולדית של בלגיה, מותק! אני חייב להודות שהסיבה העיקרית שבגללה החלטתי לנסות להכיר את הלהקה הזאת היא בגלל השם. אבל היה שווה ללכת על זה, פוסט רוק איכותי כמו שאני אוהב.

Motek – Immer Blei

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עוד קליפ עם בחור שרץ בשקיעה, נראה שזה המוטיב החוזר של הפוסט הזה, מי היה מאמין. מדובר בBenoît Pioulard שלמעשה שמו האמיתי הוא בכלל Thomas Meluch. כבר מאז שהיה פעוט אהב לשחק עם הטייפ שלו ולהקליט דברים מוזרים. אחרי שתופף בלא מעט להקות הוא החליט שייעודו בכלל כגיטריסט וזמר. כבר שנים שהמוזיקה שלו הפכה לחלק מפסקול הלוו-פיי של החיים המשעממים שלי. שווה לנסות.

ולסיום, קליפ חדש דנדש לפורטיסהד.

אז שיהיה לכולכם חג שמח, אולי אני אצליח למצוא זמן אחרי המבחנים/עבודות לכתוב פה קצת יותר. תמשיכו ליהנות מהגשם ומאנשים שרצים בשקיעה.

הרבה זמן לא כתבתי, כמעט חצי שנה. אלף ואחת דברים הספיקו לקרות בזמן הזה, חלק ממנו בכלל ביליתי בצד השני של העולם וצפיתי בשדות אורז וכפרים נידחים תוך כדי האזנה ל"דובי הגריזלי". זה מדהים לגלות איך המוזיקה מקועקעת ישר לתוך הזיכרון ביחד עם הטעמים, הריחות והנופים. אין הרגשה יותר טובה מאשר שהמוזיקה שאתה אוהב מתאימה עצמה כמו פסקול לזמן ולמקום. נסיעה אינסופית באוטובוס צפוף הופכת פתאום לצפייה מרתקת בנוף שנע כמו סרט ורקע מתחלף כאילו מושפע מהצלילים.

ביום ראשון הקרוב אני מתחיל את הלימודים לתואר הראשון שלי ב"טכנולוגיות למערכות למידה" במכללה הטכנולוגית בחולון. זה די מלחיץ פתאום להיכנס שוב לתוך מסגרת של 3 שנים עם אנשים חדשים. בסך הכל התרגשות חיובית, פעם ראשונה שלי בחיים שאני רוצה להתחיל ללמוד (כנראה שמשהו נדפק אצלי במוח שם בתאילנד). אני בתקופה מוזרה כזאת שאני רוצה לצרוך כמה שיותר מידע, אם זה להכיר להקות חדשות ואם ללמוד גרמנית או תיאוריות בפסיכולוגיה ארגונית. מקווה שזה לא יעלם בשנייה שהלימודים יתחילו.

כל הטיול הזה היה די ספונטני, קצת אחרי שגיליתי שהתקבלתי לתואר היחיד שנרשמתי אליו וששני חברים שלי טסים לתאילנד קפצתי על ההזדמנות וחיסלתי במהירות שיא את כל החסכונות האפשריים. בדרך ספגתי קצת מוזיקה תאילנדית שלאוזן המערבית יכולה גם לשמש גם כסוג של עינוי מאוד לא מוסרי והעמסתי את הנגן במוזיקה חדשה ולא מוכרת תוך ידיעה שזה הדבר שהולך לשמור על השפיות שלי בנסיעות האינסופיות בין נקודה A לנקודה B.

לא הרבה אחרי שחזרתי לארץ קפצתי לפסטיבל חוצמזה3 וזכיתי להזרקה מסיבית של אינדי מקומי. אני לא אכתוב פה ביקורת על הפסטיבל כי עבר יותר מדי זמן ואחרים השכילו לעשות זאת יותר טוב ממני. מה שכן אתייחס אליו הוא לא המוזיקה, את רוב הלהקות כבר הכרתי קודם וגיבשתי עליהם דעה. אבל הקהל שבא לפסטיבל אינדי בארץ תמיד מפתיע ומגוון. נדמה שרוב האנשים ויתרו מראש על הופעות במועדונים קטנים בשעות הקטנות של הלילה אחרי איחור אופנתי של שעתיים. יש באינדינגב וחוצמזה קהל מסיבי שתומך במוזיקה המקומית ויכול ליהנות ממנה רק בבית ופעם או פעמיים בשנה. מי יהיה הראשון שירים את הכפפה ויחזיר את אמון הקהל גם במקומות הקטנים?

ישבתי וחשבתי על איזה אלבום כדאי לי להמליץ פה אחרי תקופה כל כך ארוכה. איכשהו מצאתי אצלי בספריית ההורדות אלבום מעלה אבק וירטואלי שמשלב "מזרח פוגש מערב", אלבום פריק פולק מקסים של בחורה בשם הרוקו. היא בחורה גרמניה ממוצא יפני שהקליטה עכשיו את האלבום הראשון שלה Wild Geese דרך Bracken Records.

Haruko - Welcome To Loveland

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אחרי שכיסינו את חזית הפריק פולק אפשר להמשיך הלאה למשהו יותר אנרגטי ורועש. לאלו מכם שאוהבים את "לבנון" ומתגעגעים לחומות הדיסטורשן והצפצופים באוזניים, תכירו את האלטרנטיבה מבלפסט קוראים להם And So I Watch You From a Far. אחרי שתקשיבו לאלבום שלהם תגלו את הלב שלכם פועם בדאבל טיים ואת הרגל מקפצצת בחוסר שליטה. האירים האלה יודעים לעשות עוד כמה דברים חוץ מלשתות גינס.

And So I Watch You From Afar - A Little Bit of Solidarity Goes a Long Way

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מי שמאס בפוסט רוק ופריק פולק מוזמן לנסות את אלבום הטווי פופ של The Post Marks. שילוב טיפה קיצ'י וממכר בין סולנית שנשמעת כמו טריש קינן, הסולנית של ברודקאסט ועיבוד תזמורתי ושמח. יותר מתוק מסוכריה על מקל.

The Postmarks – My Lucky Charm

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אלבום אחרון לפני שאני הולך לישון. גיטריסט העל קורט וייל הוציא אלבום פולק פסיכדלי והזוי שיעזור לכם לשמור על חוסר השפיות. God Is Saying This To You . . תקשיבו לשיר הזה ותתמכרו. כל מילה נוספת מיותרת.

Kurt Vile – My Sympathy

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

לפני שאני נפרד מכם, תנו לי לידע אתכם שב6.11 Bloomberry(לצערי שמה האמיתי אינו שמור במערכת) תתקלט במסיבת אינדי אי שם בפאב התקליט בירושלים, בואו לפרגן ולהתפרגן.

לפעמים אני מוצא את עצמי שבע ממוזיקה חדשה.
אני מרגיש שאני אוכל וטועם כל הזמן דברים חדשים עד שאני מגיע לנקודה הבלתי נמנעת של פתיחת הכפתור בג'ינס וצניחה לתוך שינה מתוקה. זה בריא לקחת את הזמן לעכל את כל שפע הצלילים שיש לאינטרנט להציע. לכן לקחתי הפסקה מכל מה שקשור לחיפוש מוזיקה חדשה, הייתי צריך את הזמן הזה בשביל לחזור להיות רעב, אחרת כל דבר שהייתי טועם היה מבחינתי תפל בשלב ההוא. לא ידעתי כמה זמן זה יקח ומתי זה יגיע אבל פתאום לפני כמה ימים הרעב תקף אותי מחדש במקום לא צפוי.

צפיתי בסרט די גרוע שנקרא "פוש", סרט על אנשים פשוטים עם כוחות על (ודקוטה פנינג) במשחק די גרוע. הדבר היחיד שהחזיק אותי ער היה הפסקול של הסרט. הגעתי לנקודה בה אני מחכה בשקיקה לכתוביות כדי לדעת מה לעזאזל עכשיו שמעתי ואיך אני שומע עוד מזה. ככה הגעתי טיפה באיחור של כמה שנים לאלבום Businessmen & Ghosts
של Working for a Nuclear Free City.

ללהקה המנצ'סטרית עם השם הארוך (מרוב הלהקות שאני מכיר) יש גם אלבום כזה, 29 שירים שנשמעים כמו שילוב בין אינדי לשוגייז פוסט רוק ואלקטרוני (שנשמע כמו הכלאה בין אייר, טריקי ממאסיב אטאק וכימיקל ברודרס). רוב האלבום פשוט מעולה ועטוף בצלילים ומלודיות מהפנטות ולופים שמטריפים לי את המוח. מדובר אלבום של כמעט שעתיים?!
אני מגיע לדילמה מוסרית של "מתי זה ראוי לקצץ מאלבום מסוים שירים משיקולי זמן?". בטוח שאם היו מנקזים מהאלבום הזה רק את ה"להיטים" שבו היה סיכוי מאוד גבוה שאנשים לא היו מסתכלים עליי מוזר כל פעם שהייתי מזכיר את השם של הלהקה הזאת. מתי אתה בוחר את הנגישות לקהל דרך מנות קטנות ומתי בוחר לירות לכל הכיוונים את התחמושת שיש לך?

מצד שני אולי הם לא מנסים להיות כמו כל שאר הלהקות ובאמת מאמינים שמגיע למי שקונה (או מוריד) את האלבום שלהם לשמוע הכל, כי בשביל זה הם בחרו להיות מוזיקאים, לשתף את המוזיקה שלהם והרי אין כזה דבר יותר מדי מוזיקה.
אבל אז אני די סותר את הפתיחה של הפוסט הזה.
אני מניח שזאת שאלה פתוחה בלי פתרון חד משמעי אם יש או אין כזה דבר "יותר מדי מוזיקה", אצל כל אחד זה אחרת, חלק יכולים לחסל לאפה מוזיקלית בלי בעיות בעוד שאחרים אחרי 2 משולשי פיצה יכולים להתפוצץ (איזה כיף זה להשוות מוזיקה לאוכל).

Working for a Nuclear Free City – Donkey

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Working for a Nuclear Free City – Troubled Son

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Working for a Nuclear Free City – Heaven Kissing Hill 

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כמו שהבטחתי לפני שנים רבות, לוטם גינתון המוכשרת זוכה פה לבמה תקשורתית בקואופרטיב. קבלו את הפוסטר חדש ופרגנו לה קצת במייספייס:

למרות שחברי הקרוב שפי לא נמצא פה בישראל אלא יושב לו כנראה ברגע זה במנזר בודהיסטי בהודו ועושה מדיטציה ולא אזכה לראות אותו בחודשים הקרובים, הפינה שלו עדיין לא נפרדה מהקואופרטיב. קבלו תרגום שנשמר במגירה במיוחד לרגעים שכאלו.

שירי פופ

נוסע אל היער במכונית יפנית
זפת, בטון וריח גומי
להבין בדיעבד זה על הפנים
עכשיו אני עירום מאחורי העצים
הקלטת ניגנה שירי פופ

לא אשכח את הרושם שעשית
השארת חור באחורי ראשי
אני שונא להתחבא בתוך העלים
רטוב פה, עוד נצא מקוררים
הקלטת ניגנה שירי פופ

הלב המדמם הזה
בחיפושו אחר גוף
כמעט פצע את גאוותי
פיקניקים מהוללים בכפר הבריטי
שירי פופ

- תדמית ציבורית בע"מ

Public Image L.T.D – Pop Tones

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עכשיו לאחר שהרעב המוזיקלי שב אליי יקח עוד הרבה זמן עד שהקואופרטיב יצא לעוד הפסקה. יש עוד הרבה פוסטים מרתקים בקנה, תישארו עם היד על הדופק.